קריאת רשות

במהלך השנים יצא לי לכתוב בעיתונים שונים. העיקרי שבהם היה "מעריב".

בין לבין, היו לי עוד כמה אפיזודות, במהלכן בגדתי עם המתחרה, "ידיעות אחרונות", וכתבתי ב"עלמה"  
(כן, היה מגזין כזה, נסיון לגרסה נשית של "בלייזר"). היה נעים, אבל בסוף תמיד חזרתי ל"מעריב". צעד לא חכם, כנראה, אבל הלב רצה את שלו.

עם השנים הצטברו לא מעט כתבות וטורים שאני חתומה עליהם. ספירה גסה מגיעה למאות כאלו (במיוחד אם כוללים גם את "רייטינג" המנוח).

ואם כל זה לא מספיק, אז בשנה האחרונה, אני גם כותבת מדי פעם לאתר האינטרנט מאקו

לא היה לי שום תכנון לאסוף את הכול, וזה גם בלתי אפשרי. אז בחרתי כמה טקסטים שאני די אוהבת, ושהצלחתי להציל מהשנים האחרונות.

בא לי לצעוק אני פרחה

ברור שבסצינה המקורית הייתי אמורה להיות לבושה, רק שאז, ממש כמו בסיפורים הצ'יזיים של כוכבניות הוליוודיות מתחילות, ניגש אליי הבמאי, עודד לוטן, ושאל בעדינות אם אכפת לי "להתפשט למען התפקיד", תוך שהוא גם מבטיח, כמובן, ש"לא יראו כלום". 

 

דברים שרואים מכאן: טיפול בהלם באמצעות ביקיני

פלאשבק מהיר שמונה שנים אחורה: אני צועדת על החוף בביקיני, רזה וצעירה, אבל שום דבר בי לא מרגיש מנצח. אני שוקלת שני גרם ורבע, אבל לא נהנית מהגוף שלי לשנייה. אני משווה את עצמי לאחרות בלי הפסקה - ומפסידה. אני מוטרדת מהקילו הנוסף שעוד לא ירדתי, מתבאסת מהבחור ששוכב על המגבת לידי ולא ניגש להתחיל איתי...

אם את מתה, תעשי את זה בשעות היום

בדרך הביתה התחרו הכאב הפיזי והמרירות, מי ישתלט עליי מהר יותר. מאיפה אני אשיג עכשיו ספה? אני לא ערוכה לזה, נפשית וכלכלית. גם לא מתחשק לי להתחיל לשנות את כל הסלון שלי. וסליחה, אבל אני כולה בת 36, מה פתאום יש לי כאבי גב? 

50 שנה לגלולה למניעת הריון: הגיע הזמן למצוא לה תחליף

אם עד לפני 15 שנה נחשבו הגלולה וההתקן לשיא הקדמה והטכנולוגיה, סמל לשחרור ולעצמאות נשית, היום כבר ברור שהם בדרכם להפוך לארכאיים. יותר ויותר נשים חשות שמדובר בפלישה אגרסיבית לגוף שלהן, ומתעקשות לחפש אמצעי מניעה אחרים שלא יעשו להן כזה בלגן בגוף.