בסוף המדבר יש ים

ב-1 בפברואר, 4 שנים בדיוק אחרי שנחתתי במצפה רמון  אעזוב אותה ואעבור לגור בגבעת אולגה. למה גבעת אולגה, למה לעזוב, למה עכשיו - יש הרבה סיבות והסברים, והם יפורטו מיד, אבל כבר עכשיו ברור לי דבר אחד: למרות שאני שלמה עם המהלך בכל לבי,  משהו בי לא מצליח להתנער מן העצב. אני עוזבת, ולבי שבור

יום חמישי, 23 ינואר 2014 // 23 תגובות

תפקיד חיי

ישראל אינה ארץ לזקנים. את הזקנים שלה החברה הישראלית מעדיפה בדרך כלל להחביא: בבתי אבות, במוסדות, בדיורים מוגנים. במקום להרים אותם על כפיים, להתבשם בחוכמתם, להתענג על זקני השבט שלנו – אנחנו מתביישים  ופוחדים מהם. כאן, בארץ חמדת אבות, אתה יכול להיות זקן רק אם קוראים לך שמעון פרס 
 
יום רביעי, 07 אוגוסט 2013 // 8 תגובות

איפה את?

זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה בחודשים האחרונים. אז לאן נעלמתי, לכל הרוחות, ומתי אני חוזרת לכתוב בקביעות בבלוג

יום שישי, 05 יולי 2013 // 5 תגובות

הדרך

"איזה חניון?", אני שואלת בקול חנוק. "של המלון", עונה אמי. "איזה מלון?" אני כמעט לא נשמעת. "של הבר מצווה, של האחיין שלך", עונה אמי. שריקתה הלגלגנית של הסופה בחוץ נשמעת חדה מתמיד. "חשבתי שזה מחר" אני ממלמלת. אמי טורקת את הטלפון. אני שותקת כמה שניות ואז עושה את הדבר היחיד שנראה לי הגיוני - ופורצת בבכי

יום ראשון, 31 מרץ 2013 // 14 תגובות