נשים שמנהלות רומן עם גבר נשוי מקוטלגות לפי שני ז'אנרים: או שהן פתיות מסכנות, המעבירות את ימיהן בתקוות שווא שהגבר יעזוב את אשתו , או שהן מפלצות פאם-פאטאל פתייניות, שמחפשות גברים נשואים ללכוד ברשתן המרושעת. כל זה לא רק מקומם וצדקני, צבוע ושיפוטי, אלא פשוט לא עומד בשום מבחן מציאות
יש אנשים שזקוקים לסדר יום ברור. הם צריכים לקום כל בוקר בשעה מסויימת, להתארגן, לצאת לעבודה ולחזור הביתה בסוף היום. עבורם, זו מעטפת של שגרה קבועה, המעניקה להם בטחון. אני, לעומת זאת, בנויה בדיוק ההפך: תנו לי להרכיב את המסגרת של עצמי
מבט על, ממעוף הציפור, על כמה מהשינויים הכי חרישיים - והכי דרמטיים - שהזדחלו לתוך חיי מבלי משים
עם כל הסתייגויותיי מהחופשה ההזויה הזו, ברור לי שיכולתי להישאב די בקלות בחזרה לתוך חיי הקודמים בתל אביב. נהניתי ממנה, מההפוגה העירונית הזו, ואם היה באפשרותי, הייתי מאריכה אותה. ואף על פי כל אלה, ברור לי שאין לי שום תכנון לזוז ממצפה רמון עד להודעה חדשה. איך זה מתיישב ביחד?