על כל מיני נושאים: מצפה רמון והחיים במדבר הם, אומנם, החשודים העיקריים, אבל על הדרך עולים עוד הרבה סיפורים אישיים, תמונות משונות, דעות נוקבות וסתם רגעים מצחיקים. אלה הפוסטים הפופולאריים ביותר בבלוג עד היום. סחתיין עליהם.
"איזה חניון?", אני שואלת בקול חנוק. "של המלון", עונה אמי. "איזה מלון?" אני כמעט לא נשמעת. "של הבר מצווה, של האחיין שלך", עונה אמי. שריקתה הלגלגנית של הסופה בחוץ נשמעת חדה מתמיד. "חשבתי שזה מחר" אני ממלמלת. אמי טורקת את הטלפון. אני שותקת כמה שניות ואז עושה את הדבר היחיד שנראה לי הגיוני - ופורצת בבכי
זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה בחודשים האחרונים. אז לאן נעלמתי, לכל הרוחות, ומתי אני חוזרת לכתוב בקביעות בבלוג
נשים שמנהלות רומן עם גבר נשוי מקוטלגות לפי שני ז'אנרים: או שהן פתיות מסכנות, המעבירות את ימיהן בתקוות שווא שהגבר יעזוב את אשתו , או שהן מפלצות פאם-פאטאל פתייניות, שמחפשות גברים נשואים ללכוד ברשתן המרושעת. כל זה לא רק מקומם וצדקני, צבוע ושיפוטי, אלא פשוט לא עומד בשום מבחן מציאות